לאחרונה שמעתי שכל אדם שלישי בישראל הוא מאמן אישי.
מפיצי השמועה (שאין לי מושג אם היא נכונה) ביקשו להעביר מסר של לגלוג לתופעת ריבוי המאמנים. אחת הטענות הנפוצות של אותם מפיצים היא שבמקרים רבים מדובר באנשים שלא הוסמכו לטפל באנשים והם עלולים לגרום נזק בלתי הפיך לאנשים שנעזרים בשירותיהם.
באמת? לא ולא!
ריבוי המאמנים והמטפלים מעיד על כך שאנו, כחברה, עוברים שינוי וכי אנשים שעברו שינוי בחייהם מבקשים עתה לבשר על כך לעולם ולסייע לאחרים שטרם עברו שינוי כזה.
ריבוי מאמנים מעיד על גיוון, על שונות, על כך שאנו חיים בעולם שמבקש להשתפר, ולהתקדם ולשגשג והוא מציע לנו מבחר עצום של ערוצים, נתיבים ומסלולים מהם נוכל לבחור.
כמו מסיבת קוקטייל עצומה בה מוגשים מאכלים מכל הסוגים, בכל הצבעים ומכל הטעמים, מהם יכול כל אחד לבחור את המתאים לו ביותר, כך גם ריבוי המאמנים, מטפלים, מתקשרים וכדומה.
יש לי חשד שמפיצי השמועה חוששים לפרנסתם. אכן, הגילדה של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים הנכבדים עלולה למצוא עצמה במצב מביך בו חלה ירידה גדולה בביקוש לשירותיה - וטוב שכך.
התבונה, האמפטיה, יכולת ההקשבה והתמיכה, היכולת לייעץ,לעודד ובעיקר לתת השראה היא יכולת שנלמדת ונרכשת במהלך החיים ולא בהכרח במוסדות אקדמאיים. אכן, חשוב ללמוד ולהתעדכן, לרכוש כלים נוספים ולהעמיק ביעילות השימוש בכלים קיימים, אבל אל נטעה- כל אדם שלמד משהו והוא חש שמתחשק לו ללמד - שיבוא וילמד. כמובן שאל המלמד להציע את שירותיו ביושר ובהגינות ולא, חלילה, מתוך הונאה ורמאות. בתהליך ההוראה - ילמד המורה טוב יותר את החומר אותו הוא מלמד, והתלמיד יחכים אתו.
דמיינו לעצמכם שהעולם הוא מעין פירמידה עליה נמצאים אנשים בשלבים שונים של התקדמות. כל אדם שעולה לקומה עליונה יותר, יכול, אם ירצה, להושיט יד לזה שמתחתיו ולסייע לו לעלות קומה, וכן הלאה. מה רע בזה? כלום. מה טוב בזה? הכל.
